החלום הוא מזווית עיניי כילד. אני בתור ילד יש לי עבודה מבית ספר לעשות השוואה בין תא עור של אדם חי לבין תא עור של אדם מת. אבי הביא אותי לכן לסופר שנמצא בישוב שלנו. אנחנו נכנסים פנימה וישנו אדם בחלוק רופא לבן ששואל אותנו למה אנחנו פה ושאין כניסה עכשיו בגלל בגלל הגופות. אבא שלי מסביר לו שבאנו בשביל לקחת דגימה מהגופות ומסביר את העבודה שהוטלה עליי בבית ספר. האיש שחסם אותנו נראה מתרגש שמישהו נתרגש מהעבודה שלו ולכן מקבל אותנו פנימה בחמימות. במהלך דרכינו לתוך הסופר אני שואל את אבי איך אשאל את הדגימה תוך כדי שאני נרתע. הוא לא עונה כלא שומע וממשיכים ללכת עד שמגיעים לתמונה האחרונה מהחלום. מזווית עיניים שלי ילד קטן אני רואה. סופר ממוצע רצפה לבנה עם אריכים לבנים מרובעים. יש שורה של 5 גופות שנמצאים על מיטות ברזל מלבניות נוחות להזזה מכיוון שיש להם ארבעה גלגלים. פתקייה מחוברת לחוט תלוי על האגודל שברגלם. הגופה השמאלית ביותר, הימנית ביותר,השנייה מימין והאמצעית נמצאות ברובם בתוך שקיות פינוי שחורות. הגופה השנייה משמאל היא מרכז העניין. יש לה זקן עבה ולא גדול במיוחד היא שוכבת על גבה ידיים לצד הגוף. הגוף עצמו יחסית רזה. הידיים שלה מתחילות להתרקב טיפה ואפילו אחת מהאצבעות נהייתה טיפה שחורה בגלל חוסר דם למקום. בטנה של הגופה פתוח לרווחה. מתוך הבטן יוצאים צמחייה וגמבות חתוכות למלבנים.
החלום מתפרש כתהליך של חקר והבנה של חיים ומוות, כפי שחייו של הילד מצביעים על תום הילדות והצורך להיתקל במציאות הקשה. הסופר מייצג מקום שבו הכאב והמוות מתערבבים עם חוויות יומיומיות, והדמויות מייצגות את השאלות של הילד לגבי החיים שאיבדנו. הגופה עם התרקבותה והצמחייה שפורצת ממנה עשויות לסמל את חוסר התחזוקה והסגירה של רגשות לא נפתרים. הילד מרגיש רתיעה, אך יש לו גם סקרנות טבעית, המעידה על התמודדות עם פחדים שמלווים את המעבר בין ילדות לבגרות.